Session Goals
-
The kallah teacher will learn the evolution from the דין דאורייתא to דין דרבנן.
-
The kallah teacher will receive guidance on how to educate a couple that is not observant or that is less observant, including what information should be conveyed and how.
-
The kallah teacher will learn about the problem of halachic infertility from Yoetzet Halacha Dr. Deena Zimmerman.
Specific Lesson Terms:
ימי זיבה
|
זבה קטנה
|
נדה
|
ויקרא טו:יט-לג
יט וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ–שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב
כ וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא; וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו, יִטְמָא
כא וְכָל-הַנֹּגֵעַ, בְּמִשְׁכָּבָהּ–יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב
כב וְכָל-הַנֹּגֵעַ–בְּכָל-כְּלִי, אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו: יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב
כג וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא, אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו–בְּנָגְעוֹ-בוֹ: יִטְמָא, עַד-הָעָרֶב
כד וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ, וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו–וְטָמֵא, שִׁבְעַת יָמִים; וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו, יִטְמָא
כה וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה–טְמֵאָה הִוא
כו כָּל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-תִּשְׁכַּב עָלָיו, כָּל-יְמֵי זוֹבָהּ–כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ, יִהְיֶה-לָּהּ; וְכָל-הַכְּלִי, אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו–טָמֵא יִהְיֶה, כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ
כז וְכָל-הַנּוֹגֵעַ בָּם, יִטְמָא; וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב
כח וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ–וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר
כט וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, תִּקַּח-לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי, בְּנֵי יוֹנָה; וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל-הַכֹּהֵן, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
ל וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת, וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ
לא וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם
לב זֹאת תּוֹרַת, הַזָּב, וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זֶרַע, לְטָמְאָה-בָהּ. לג וְהַדָּוָה, בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת-זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה; וּלְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם-טְמֵאָה
-
Who are these women? What is the law for them?
-
If a woman experiences a flow, how do I know which category she is in?
Experience
לאחר ר’ זירא
תקנת רבי בשדות
מן התורה
בימי זבה
מן התורה
בימי נדה
1 day flow
יושבות שבעה נקיים
תשב ששה והוא
שומרת יום כנגד יום
ששה והוא
2 day flow
יושבות שבעה נקיים
תשב ששה והוא
שומרת יום כנגד יום
חמישה והן
3 day flow
יושבות שבעה נקיים
תשב שבעה נקיים
הויא זבה גמורה וטעונה ספירה ז’ נקיים וקרבן
ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת ומשמשת
4 day flow
Simple: a flow will always demand 7 “clean days”
So long as she is clearly not זבה גדולה she’ll keep נדה with great care. Once she may be זבה, she’ll keep זבה, just in case.
זבה גדולה demands 7 “clean days”
נדה is a 7 day block
תלמוד בבלי מסכת נדה דף עב עמוד ב
ואחד עשר יום שבין נדה לנדה – הלכה למשה מסיני
רמב"ם - הלכות איסורי ביאה פרק ו הלכה ו
כל ימי האשה מיום שיקבע לה וסת עד שתמות או עד שיעקר הוסת ליום אחר תספור לעולם שבעה מתחלת יום הוסת ואחריהן אחד עשר שבעה ואחריהן אחד עשר, ותזהר במנין כדי שתדע בעת שתראה דם אם בימי נדה ראתה או בימי זיבה, שכל ימיה של אשה כך הן שבעה ימי נדה וי”א ימי זיבה, אלא אם כן הפסיקה הלידה כמו שיתבאר
רש"י מסכת ערכין דף ח עמוד א
פתח – תחילת נדות שזה דין נדה דאורייתא: ראתה היום מונה ששה והוא ראתה שנים מונה חמשה והן ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת ומשמשת ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת ואם ראתה בהן ג’ רצופין הויא זבה גמורה וטעונה ספירה ז’ נקיים וקרבן ואם משכו ימי זובה חדש או שנה אינה חוזרת לתחילת נדות עד שתשב שבעה נקיים ישבה ז’ נקיים וראתה הויא תחילת נדה ומונה ששה והוא חוזרת לעניינה ככל המפורש ואם לא ראתה באותן י”א יום ג’ רצופין אינה זבה וכשתראה אחרי כן בין ראתה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הויא תחילת נדה ואפילו תראה שלשה רצופין אינה מונה אלא ארבעה והן שאין ימי זוב אלא באותן י”א יום שבין סוף נדה זה לתחלת נדה הבאה וכן מפורש בהלכה אחרונה של מסכת נדה – דף עב
תלמוד בבלי מסכת נדה דף סו עמוד א
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר רב, התקין רבי בשדות: ראתה יום אחד – תשב ששה והוא, שנים – תשב ששה והן, שלשה – תשב שבעה נקיים. אמר ר’ זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טפת דם כחרדל – יושבות עליה שבעה נקיים
שנים תשב ששה – שמא ראתה יום ראשון דם ירוק ואינו מן המנין
What prompted בנות ישראל’s practice?
Why was it necessary?
חידושי הר”ן מסכת שבועות דף ד עמוד א ד“ה אף על גב
ואע”ג דהאי תקנתא דרבי בסוודית וכו’ (דרבי) מוציאה לכל ספק. תמיה למה הנהיגו חכמים מילתא כיון דתקנתא חומר בנות ישראל יש שתרצו כדי שלא יטעו בדבר שלפעמים תהא זבה גדולה ותהא סבורה שלא ראתה אלא שנים כגון שראתה שתי ראיות ואחת מהן בין השמשות ולא תספור אלא ששה והן וכדי שלא יבא לטעות בכיוצא בזה השוו מדותם שאפילו בדם טפה כחרדל יהו יושבות ז’ נקיים ועדיין אין זה מספיק אלא י”ל שכיון שלפעמים בטפה כחרדל יושבת ז’ נקיים דהיינו בזיבה הסותרת החמירו בנות ישראל על עצמן לעשות כל דם שתראה כאילו היא סותרת ורבותא דטפת דם כחרדל היינו משום דהוה מצי למימר דבדם מרובה דוקא הוא שראוי להחמיר בו דשמא יצא מן המקור בשלשה ימים זה אחר זה ושהה בפרוזדור שהוא כמו שיצא לחוץ כדדרשינן לעיל וצריכה מה”ת שבעת ימים נקיים אם הוא בימי זיבה ולהכי נקט טפה כחרדל אע”ג דודאי אינה אלא ראיה אחת:
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק יא
כתב הרמב”ן ז”ל ומפני מה החמירו בנות ישראל כך ולא הספיק להן בתקנתן של חכמים? כדי שיהו בכל זמן מונות מנין אחד ולא תשתנה מנהגן בין ראיה אחת לשלשה ימים
תלמידי רבינו יונה מסכת ברכות דף כב עמוד א ד"ה שאפילו
אלא פשר הדבר הוא כך שאם היה אומר דם סתם היינו אומרים שאין בזה חומרא כל כך מפני ששלשה בתים הם באשה חדר עליה ופרוזדור וכשהדם מרובה אפשר שמהיום שלשה ימים נעקר ויצא ביום הראשון מעט בבית הפנימי וביום השני נעקר מעט ויצא בבית האמצעי ועכשיו ביום השלישי נתקבץ הכל בבית החיצון ואע”פ שאינו מן הדין שיחוש האדם לדם שבפנים אלא כשבודקת ורואה בבית החיצון אפילו הכי כיון שאפשר שיהיה בזה הענין היינו אומרים שראוי לחוש וא”כ אין בזה חומרא גדולה שהרי אפשר נעקר הדם מהיום ג’ ימים ודין הוא שנדון אותה כמו זבה גדולה ותשב ז’ ימים נקיים אבל כשהדם הוא מועט רחוק הדבר לומר ששלשה משהויין היו ובכל יום ויום נעקר משהו אחד וקא משמע לן שאע”פ שהוא דבר רחוק שדבר מועט כל כך שיהיה נעקר מהיום שלשה ימים אפ”ה החמירו על עצמן ודנו אותו כאילו נעקר לגמרי ויושבת עליו ז’ נקיים
דבר תורה ה’ דמים טמאים באשה ותו לא והאידנא שנתמעט הבקיאות חזרו לטמאות כל שיש בו מראה אדום בין אם הוא כהה הרבה או עמוק וכן כל מראה שחור
הלכות נדה
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים שלא בכל מקום שתזוב ממנה דם טמאה אלא דוקא דם הבא מן המקור. ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא דוקא ה’ מיני דמים כאשר יתבאר בעז”ה ואף באלו אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא לבית החיצון טמאה ואף על פי שלא יצא לחוץ
וזה משפטה משתראה טיפת דם אפי’ כחרדל או פחות בין באונס בין ברצון מונה ז’ ימים עם יום ראייתה וטובלת בליל ח’ וכך הדין אפילו שופעת כל ז’ רק שתפסוק בטהרה ביום ז’ קודם בין השמשות ובערב טובלת בליל ח’ ומיום ז’ ואילך עד י”א יום נקראים ימי זיבה והן שהחכמים קוראין להם י”א יום שבין נדה לנדה ומשפטה בהן אם ראתה בהן יום אחד לבד בין שתראה בתחלת הלילה או בסוף היום רק שתפסוק בטהרה משמרת כל הלילה שאח”כ אם לא תראה תשכים למחר ותטבול מיד מאחר הנץ החמה אם תרצה ומ”מ אסורה לשמש כל היום שמא תראה ותסתור וזו היא שנקראת שומרת יום כנגד יום ראתה גם ביום השני ופסקה בו משכמת ביום השלישי וטובלת ולא תשמש כל היום כאשר פירשתי וגם זו בכלל שומרת יום כנגד יום וזו היא שנקראת זבה קטנה ראתה גם ביום הג’ נעשית זבה גדולה ולא תטהר עד שיהיו לה ז’ ימים נקיים חוץ מיום שפוסקת בו וטובלת ביום ז’ לאחר הנץ החמה מיד אלא שאסורה לשמש שמא תראה ותסתור
ואם לא ראתה בכל י”א יום עד יום האחרון טובלת מיד למחרתו ואינה צריכה לשמור לו יום אח’ לטהרתו וביום העשירי פליגי אם צריכה לשמור לו יום אחד בטהרה אם לאו עברה כל י”א ימים ולא ראתה חוזרת לתחלת ימי נדות ואם ראתה בהם נעשה זבה ואינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה ז’ נקיים ואז יתחילו ימי הנדות ואחריהן ימי הזיבות כאשר פירשתי וכן לעולם
משרבו הגליות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות חשו שמא יבאו לטעות באיסור כרת שמא תראה אשה בימי נדתה ששה ימים ויהיה הכל דם טוהר ובשביעי שמא תראה דם טמא וסבורה לטבול בליל שמיני וצריכה עוד שבעה ימים החמירו לטמא כל מראה דם אדום וכדי שלא יבאו לידי טעות בין ימי נדה וימי זיבה הוסיפו חומרא אחר חומרא עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל תשב עליה ז’ נקיים כזבה גדולה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה. והיכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא דרבי זירא, דאמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל – יושבות עליה שבעה נקיים