Session 09: Onset of Niddah

Session Goals

  • The kallah teacher will learn the various ways a woman’s status can change from tehora to niddah.

  • The kallah teacher will learn the definition of hargashah, ketem, and the difference between a stain and a flow. She will learn how to help a kallah determine her status and avoid becoming niddah unnecessarily.

  • The kallah teacher will understand the relationship between the kallah teacher, Yoetzet Halacha and Rav regarding when questions require a more advanced authority.

  • The kallah teacher will will learn an overview of gynecological procedures that might come up in the first few years of marriage from guest-speaker Dr. Bat-Sheva Maslow.

Specific Lesson Terms:

מקבל טומאה
בגד צבעוני
פתיחת הקבר
מקור
נאמנות האשה

monthly drop
מפלת
כגריס ועוד
מראה
תליה במכה

“wait 24 hours”
הרגשה
ספק הרגשה
גזירת כתמים
יולדת

Aside from דם בתולים, there are 6 Ways of Becoming Niddah

Important background to all bleeding:

צבע המראה

תלמוד בבלי מסכת נדה דף יט עמוד א

גמ’. מנלן דאיכא דם טהור באשה? דלמא כל דם דאתי מינה טמא! אמר רבי חמא בר יוסף אמר רבי אושעיא: אמר קרא +דברים י”ז+ כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא.

 משנה מסכת נדה פרק ב משנה ו

חמשה דמים טמאים באשה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג. בש”א: אף כמימי תלתן, וכמימי בשר צלי, וב”ה מטהרים. הירוק, עקביא בן מהללאל מטמא, וחכמים מטהרין. אמר רבי מאיר: אם אינו מטמא משום כתם – מטמא משום משקה. רבי יוסי אומר: לא כך ולא כך.

איזהו אדום – כדם המכה, שחור – כחרת, עמוק מכן – טמא,  דיהה מכן – טהור. וכקרן כרכום – כברור שבו, וכמימי אדמה – מבקעת בית כרם ומיצף מים, וכמזוג שני חלקים מים ואחד יין, מן היין השרוני

תלמוד בבלי מסכת נדה דף כ עמוד ב

אמר רבי יוחנן: חכמתא דרבי חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא, מטמינא – מטהר, מטהרנא – מטמא

כל (א) מראה אדום, בין אם היא כהה הרבה, או עמוק, טמאים. וכן כל מראה שחור.

Flow from the uterus

זיבת דם מן המקור

ויקרא טו:יט, טו:כה
וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ–שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּה יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.

וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ:  כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה–טְמֵאָה הִוא.

אשה שיצא דם ממקורה, בין באונס בין ברצון, טמאה, והוא שתרגיש ביציאתו…

Sensation

הרגשה – ספק הרגשה

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נז עמוד ב

גמ’. אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה, ומצאה דם עליה – טהורה, שנאמר +ויקרא טו+ בבשרה – עד שתרגיש בבשרה. האי בבשרה מיבעי ליה שמטמאה בפנים כבחוץ א”כ לימא קרא בבשר מאי בבשרה שמע מינה עד שתרגיש בבשרה ואכתי מיבעי ליה בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה תרתי שמע מינה תא שמע האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה היכי דמי אי דארגשה יושבת אמאי טהורה אלא לאו דלא ארגשה וקתני עומדת טמאה לעולם דארגשה ואימור הרגשת מי רגלים הואי עומדת הדורמי רגלים למקור ואייתי דם ויושבת טהורה ת”ש עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור ואם משוך טמא היכי דמי אי דארגישה עגול אמאי טהור אלא לאו דלא ארגישה וקתני משוך טמא לא לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הואי משוך ודאי מגופה אתא עגול טהור תא שמע נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה אתיום טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן טמאים מספק ופטורין מן הקרבן היכי דמי אי דארגישה לאחר זמן אמאי פטורין מן הקרבן אלא לאו דלא ארגישה וקתני נמצא על שלה אתיום טמאין וחייבין בקרבן לא לעולם דארגישה ואימא הרגשת שמש הוה תא שמע

פתחי תשובה יורה דעה סימן קפג ס”ק א

א) שתרגיש – עבה”ט ודע דשלשה מיני הרגשות יש לענין שתהא טמאה מדאורייתא א’ שנזדעזע גופה כמ”ש הרמב”ם פ”ה מהלכות א”ב דין י”ד. ב’ שנפתח מקורה כמבואר בסי’ קפ”ח ובסי’ ק”ץ ס”א. והשלישית נמצא בשו”ת האחרונים ז”ל כשמרגשת שדבר לח זב ממנה בפנים וע’ בזה בתשובת נודע ביהודה חלק יו”ד סי’ נ”ה ובספר ח”ד סי’ ק”צ סק”א

אשה שיצא דם ממקורה בין באונס בין ברצון, טמאה, והוא שתרגיש ביציאתו. ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא, טמאה אף על פי שלא יצא לחוץ, ואפילו לא ראתה אלא טיפת דם כחרדל, יושבת עליו שבעה נקיים. הגה: כאשר יתבאר משפטן לקמן סימן קצ”ו. ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה כי כל הבא על הנדה חייב כרת.

פתחי תשובה יורה דעה סימן קפג ס”ק א

ואם מצאה דם בבדיקה בלא הרגשה או אחר תשמיש בלא הרגשה אי הוי ספק דאורייתא ונימא הא דלא ארגשה משום דסברה הרגש עד או שמש הוא או לא ע’ בשו”ת שב יעקב ובתשובת כתר כהונה סי’ מ”ח שהאריכו בזה וע’ בדברי השל”ה שהבאתי לקמן סי’ קפ”ח ס”א אמנם הכו”פ והס”ט וח”ד כתבו דהוא דאורייתא אבל בקינוח או שלא הכניסה העד בעומק אלא מהפרוזדור ולחוץ אינו אלא מדרבנן כשלא הרגישה וכן סמוך להטלת מי רגלים הוא ג”כ דאורייתא ח”ד ע”

א) שתרגיש – עבה”ט ודע דשלשה מיני הרגשות יש לענין שתהא טמאה מדאורייתא א’ שנזדעזע גופה כמ”ש הרמב”ם פ”ה מהלכות א”ב דין י”ד. ב’ שנפתח מקורה כמבואר בסי’ קפ”ח ובסי’ ק”ץ ס”א. והשלישית נמצא בשו”ת האחרונים ז”ל כשמרגשת שדבר לח זב ממנה בפנים וע’ בזה בתשובת נודע ביהודה חלק יו”ד סי’ נ”ה ובספר ח”ד סי’ ק”צ סק”א

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יז

יג. דם שנמצא בקינוח שאחר הטלת מי רגלים

מה שאמרתי כפי ששמע כתר”ה, דאשה שמצאה דם בקינוח דאחר הטלת מ”ר, דכשמיהרה לקנח – דינו כבדיקה, וכשלא מיהרה הוא רק ככתם דבעי שיעור… דאם לא מיהרה לקנח, אלא ישבה עד שיצאו כל הטיפין, וקינחה ומצאה דם ולא הרגישה כלום – דינה ככתם

The Rabbinic decree on staining

גזירת כתמים

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נז עמוד ב – דף נח עמוד א

איבעי ליה אשתכוחי קתני מיהת על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא ואע”ג דלא הרגישה ועוד תנן הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה ואע”ג דלא הרגישה אמר רב ירמיה מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן רב אשי אמר שמואל הוא דאמר כר’ נחמיה דתנן ר’ נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים בשלמא לרב אשי היינו דקאמר קרקע אלא לרב ירמיה מאי איריא קרקע אפילו גלימא נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא גלימא דלא מבדק שפיר ואיכא למימר מעלמא אתא אלא אפילו קרקע דמבדק שפיר דאיכא למימר מגופה אתיא טהור

  דלמא ארגשה ולאו אדעתה

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נח עמוד ב- נט עמוד א

מתני’  ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות שחטה בהמה חיה ועוף נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקין בהן הרגה מאכולת הרי זו תולה בה עד כמה תולה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואף ע”פ שלא הרגה ותולה בבנה או בבעלה אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה מעשה באשה אחת שבאת לפני ר”ע, אמרה לו: ראיתי כתם. אמר לה: שמא מכה היתה ביך? אמרה לו: הן, וחיתה. אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן. וטהרה ר”ע. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל, שנאמר +ויקרא ט”ו+ ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה, דם ולא כתם … מעשה באשה . והתניא: לא אמרו חכמים את הדבר להקל, אלא להחמיר! אמר רבינא: לא להקל על דברי תורה – אלא להחמיר על דברי תורה, וכתמים עצמן דרבנן.

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נח עמוד ב

עד כמה תולה? רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: עד כגריס של פול, ואף ע”פ שלא הרגה

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נט עמוד ב

שהיה רבי נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה – אינו מקבל כתמים

תלמוד בבלי מסכת נדה דף סא עמוד ב

ת”ר, בגד צבוע – מטמא משום כתם, רבי נתן בר יוסף אומר: אינו מטמא משום כתם, שלא תקנו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן. תקנו?מאי תקנינהו? אלא שלא הותרו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן. הותרו – מכלל דאסירי? אין, דתנן: בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בקשו לגזור על בגדי צבעונין, אמרי: הא עדיפא – כדי להקל על כתמיהן

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נז עמוד ב

הרואה כתם על בשרה, כנגד בית התורפה – מטמאה, ושלא כנגד בית התורפה – טהורה. על עקבה ועל ראש גודלה – טמאה. על שוקה ועל פרסותיה,מבפנים – טמאה, מבחוץ – טהורה, ועל הצדדין מכאן ומכאן – טהורה. ראתה על חלוקה, מן החגור ולמטה – טמאה, מן החגור ולמעלה – טהורה. ראתה על בית יד של חלוק, אם מגיע כנגד בית התורפה – טמאה, ואם לאו – טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה, כל מקום שנמצא בו כתם – טמאה,מפני שהוא חוזר

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נח עמוד ב

ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות

שולחן ערוך יורה דעה סימן קצ

לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד

כתם שנמצא על דבר טו (יז) שאינו מקבל טומאה, (יח) לא גזרו עליו. וכן כתם שנמצא על בגד צבוע, טהורה. (לפיכך, תלבש האשה בגדי צבעונין, כדי להצילה מכתמים)

לא בכל מקום שימצא שם כתם טמאה, אלא במקום שאפשר שבא שם מן המקור. כיצד, נמצא על עקבה, טמאה. וכן אם נמצא על כל אורך שוקה ופרסותיה מבפנים, והם המקומות הנדבקים זה בזה בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק, וכן אם נמצא על ראש גודל רגליה (וכל שכן על רגליה ממש) (בית יוסף בשם רשב”א), וכן אם נמצא על ידיה, אפילו על קשרי אצבעותיה, שהידים עסקניות הן ושמא נגעו באותו מקום. אבל אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מצד חוץ, או אפילו מהצדדין, ואין צריך לומר למעלה מאותו מקום, טהורה. ואם יודעת שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה, טמאה בכל מקום שתמצאנו, אפילו למעלה מהחגור, בין מלפניה בין מלאחריה, אפילו עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים. ודוקא כשנמצא על בשרה לבד

כיון שכתמים דרבנן, מקילין בהם ותולה בכל דבר (לא) שיכולה לתלות.

Vaginal birth

יולדת, מפלת

ויקרא פרק יב

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת
דְּוֺתָהּ תִּטְמָא.
גוּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ.
ה וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה.
ו וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת–אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן.
ז וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ:  זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.
ח וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה–וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה.

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נח עמוד ב

ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות

Certain ob/gyn procedures

פתיחת הקבר

    המפלת בתוך מ’ אינה חוששת לולד אבל חוששת משום נדה, אפילו לא ראתה.

    הגה: מפני שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ונפקא מינה דמיד לאחר שספרה ז’ נקיים מותרת ואינה חוששת לולד (דברי עצמו):

    By the power of her speech

    נאמנות האשה

    אמרה לבעלה: טמאה אני, ואחר כך אמרה: טהורה אני, אינה נאמנת. (אם הוא לאחר כדי דבור) (ב”י בשם רבינו ירוחם). ואם נתנה אמתלא לדבריה, כגון שאומרת שלא אמרה לו כן תחלה אלא מפני שלא היה בה כח לסבול תשמיש, או טענה אחרת כיוצא בזה, נאמנת.

    הגה: ומכל מקום מי שרוצה להחמיר על עצמו, שלא להאמין לה, מדת חסידות הוא. (ב”י), אבל מדינא נאמנת, אפילו בשתקה אח”כ רק שהיא באה ושוכבת אצל בעלה והוא יודע ומכיר שמה שאמרה תחלה: טמאה אני, עשתה מחמת קטטה שהיה לו עמה (מהרי”ו סימן כ”ב), וכדומה לזה.

    אבל אם ראוה לובשת בגדים המיוחדים לימי נדותה, ואח”כ אמרה: טהורה אני, אע”פ שנתנה אמתלא לדבריה, אינה נאמנת.

    (אמרה: פלוני חכם טהר לי כתם, והחכם אומר שהיא משקרת, החכם נאמן, וטמאה היא. (ר”ן בשם הרמב”ן ורבינו ירוחם).

    Dr. Bat-Sheva Maslow, MCTR, FACOG

    Gynecological Exams